| Chapter 1 |
1 | איש היה בארץ־עוץ
איוב שמו והיה
האיש ההוא תם וישר
וירא אלהים וסר
מרע׃
|
|
2 | ויולדו לו שבעה
בנים ושלוש בנות׃
|
|
3 | ויהי מקנהו שבעת
אלפי־צאן ושלשת
אלפי גמלים וחמש
מאות צמד־בקר וחמש
מאות אתונות ועבדה
רבה מאד ויהי האיש
ההוא גדול
מכל־בני־קדם׃
|
|
4 | והלכו בניו ועשו
משתה בית איש יומו
ושלחו וקראו לשלשת
אחיתיהם לאכל
ולשתות עמהם׃
|
|
5 | ויהי כי הקיפו ימי
המשתה וישלח איוב
ויקדשם והשכים
בבקר והעלה עלות
מספר כלם כי אמר
איוב אולי חטאו
בני וברכו אלהים
בלבבם ככה יעשה
איוב כל־הימים׃
|
|
6 | ויהי היום ויבאו
בני האלהים להתיצב
על־יהוה ויבוא
גם־השטן בתוכם׃
|
|
7 | ויאמר יהוה
אל־השטן מאין תבא
ויען השטן את־יהוה
ויאמר משוט בארץ
ומהתהלך בה׃
|
|
8 | ויאמר יהוה
אל־השטן השמת לבך
על־עבדי איוב כי
אין כמהו בארץ איש
תם וישר ירא אלהים
וסר מרע׃
|
|
9 | ויען השטן את־יהוה
ויאמר החנם ירא
איוב אלהים׃
|
|
10 | הלא־את שכת בעדו
ובעד־ביתו ובעד
כל־אשר־לו מסביב
מעשה ידיו ברכת
ומקנהו פרץ בארץ׃
|
|
11 | ואולם שלח־נא ידך
וגע בכל־אשר־לו
אם־לא על־פניך
יברכך׃
|
|
12 | ויאמר יהוה
אל־השטן הנה
כל־אשר־לו בידך רק
אליו אל־תשלח ידך
ויצא השטן מעם פני
יהוה׃
|
|
13 | ויהי היום ובניו
ובנתיו אכלים
ושתים יין בבית
אחיהם הבכור׃
|
|
14 | ומלאך בא אל־איוב
ויאמר הבקר היו
חרשות והאתנות
רעות על־ידיהם׃
|
|
15 | ותפל שבא ותקחם
ואת־הנערים הכו
לפי־חרב ואמלטה
רק־אני לבדי להגיד
לך׃
|
|
16 | עוד זה מדבר וזה
בא ויאמר אש אלהים
נפלה מן־השמים
ותבער בצאן
ובנערים ותאכלם
ואמלטה רק־אני
לבדי להגיד לך׃
|
|
17 | עוד זה מדבר וזה
בא ויאמר כשדים
שמו שלשה ראשים
ויפשטו על־ הגמלים
ויקחום ואת־הנערים
הכו לפי־חרב
ואמלטה רק־אני
לבדי להגיד לך׃
|
|
18 | עד זה מדבר וזה בא
ויאמר בניך
ובנותיך אכלים
ושתים יין בבית
אחיהם הבכור׃
|
|
19 | והנה רוח גדולה
באה מעבר המדבר
ויגע בארבע פנות
הבית ויפל על־
הנערים וימותו
ואמלטה רק־אני
לבדי להגיד לך׃
|
|
20 | ויקם איוב ויקרע
את־מעלו ויגז
את־ראשו ויפל ארצה
וישתחו׃
|
|
21 | ויאמר ערם יצתי
מבטן אמי וערם
אשוב שמה יהוה נתן
ויהוה לקח יהי שם
יהוה מברך׃
|
|
22 | בכל־זאת לא־חטא
איוב ולא־נתן תפלה
לאלהים׃
|
|