| Chapter 14 |
1 | ויהי היום ויאמר
יונתן בן־שאול
אל־הנער נשא כליו
לכה ונעברה אל־
מצב פלשתים אשר
מעבר הלז ולאביו
לא הגיד׃
|
|
2 | ושאול יושב בקצה
הגבעה תחת הרמון
אשר במגרון והעם
אשר עמו כשש מאות
איש׃
|
|
3 | ואחיה בן־אחטוב
אחי איכבוד
בן־פינחס בן־עלי
כהן יהוה בשלו נשא
אפוד והעם לא ידע
כי הלך יונתן׃
|
|
4 | ובין המעברות אשר
בקש יונתן לעבר
על־מצב פלשתים
שן־הסלע מהעבר מזה
ושן־הסלע מהעבר
מזה ושם האחד בוצץ
ושם האחד סנה׃
|
|
5 | השן האחד מצוק
מצפון מול מכמש
והאחד מנגב מול
גבע׃
|
|
6 | ויאמר יהונתן
אל־הנער נשא כליו
לכה ונעברה אל־מצב
הערלים האלה אולי
יעשה יהוה לנו כי
אין ליהוה מעצור
להושיע ברב או
במעט׃
|
|
7 | ויאמר לו נשא כליו
עשה כל־אשר בלבבך
נטה לך הנני עמך
כלבבך׃
|
|
8 | ויאמר יהונתן הנה
אנחנו עברים
אל־האנשים ונגלינו
אליהם׃
|
|
9 | אם־כה יאמרו אלינו
דמו עד־הגיענו
אליכם ועמדנו
תחתינו ולא נעלה
אליהם׃
|
|
10 | ואם־כה יאמרו עלו
עלינו ועלינו
כי־נתנם יהוה
בידנו וזה־לנו
האות׃
|
|
11 | ויגלו שניהם
אל־מצב פלשתים
ויאמרו פלשתים הנה
עברים יצאים מן־
החרים אשר
התחבאו־שם׃
|
|
12 | ויענו אנשי המצבה
את־יונתן ואת־נשא
כליו ויאמרו עלו
אלינו ונודיעה
אתכם דבר ויאמר
יונתן אל־נשא כליו
עלה אחרי כי־נתנם
יהוה ביד ישראל׃
|
|
13 | ויעל יונתן
על־ידיו ועל־רגליו
ונשא כליו אחריו
ויפלו לפני יונתן
ונשא כליו ממותת
אחריו׃
|
|
14 | ותהי המכה הראשנה
אשר הכה יונתן
ונשא כליו כעשרים
איש כבחצי מענה
צמד שדה׃
|
|
15 | ותהי חרדה במחנה
בשדה ובכל־העם
המצב והמשחית חרדו
גם־המה ותרגז הארץ
ותהי לחרדת אלהים׃
|
|
16 | ויראו הצפים לשאול
בגבעת בנימן והנה
ההמון נמוג וילך
והלם׃
|
|
17 | ויאמר שאול לעם
אשר אתו פקדו־נא
וראו מי הלך מעמנו
ויפקדו והנה אין
יונתן ונשא כליו׃
|
|
18 | ויאמר שאול לאחיה
הגישה ארון האלהים
כי־היה ארון
האלהים ביום ההוא
ובני ישראל׃
|
|
19 | ויהי עד דבר שאול
אל־הכהן וההמון
אשר במחנה פלשתים
וילך הלוך ורב
ויאמר שאול
אל־הכהן אסף ידך׃
|
|
20 | ויזעק שאול
וכל־העם אשר אתו
ויבאו עד־המלחמה
והנה היתה חרב איש
ברעהו מהומה גדולה
מאד׃
|
|
21 | והעברים היו
לפלשתים כאתמול
שלשום אשר עלו עמם
במחנה סביב וגם־
המה להיות
עם־ישראל אשר
עם־שאול ויונתן׃
|
|
22 | וכל איש ישראל
המתחבאים
בהר־אפרים שמעו
כי־נסו פלשתים
וידבקו גם־המה
אחריהם במלחמה׃
|
|
23 | ויושע יהוה ביום
ההוא את־ישראל
והמלחמה עברה
את־בית און׃
|
|
24 | ואיש־ישראל נגש
ביום ההוא ויאל
שאול את־העם לאמר
ארור האיש אשר־
יאכל לחם עד־הערב
ונקמתי מאיבי ולא
טעם כל־העם לחם׃
|
|
25 | וכל־הארץ באו ביער
ויהי דבש על־פני
השדה׃
|
|
26 | ויבא העם אל־היער
והנה הלך דבש
ואין־משיג ידו
אל־פיו כי־ירא העם
את־השבעה׃
|
|
27 | ויונתן לא־שמע
בהשביע אביו
את־העם וישלח
את־קצה המטה אשר
בידו ויטבל אותה
ביערת הדבש וישב
ידו אל־פיו ותראנה
עיניו׃
|
|
28 | ויען איש מהעם
ויאמר השבע השביע
אביך את־העם לאמר
ארור האיש
אשר־יאכל לחם היום
ויעף העם׃
|
|
29 | ויאמר יונתן עכר
אבי את־הארץ
ראו־נא כי־ארו
עיני כי טעמתי מעט
דבש הזה׃
|
|
30 | אף כי לוא אכל אכל
היום העם משלל
איביו אשר מצא כי
עתה לא־רבתה מכה
בפלשתים׃
|
|
31 | ויכו ביום ההוא
בפלשתים ממכמש
אילנה ויעף העם
מאד׃
|
|
32 | ויעש העם אל־שלל
ויקחו צאן ובקר
ובני בקר
וישחטו־ארצה ויאכל
העם על־הדם׃
|
|
33 | ויגידו לשאול לאמר
הנה העם חטאים
ליהוה לאכל על־הדם
ויאמר בגדתם
גלו־אלי היום אבן
גדולה׃
|
|
34 | ויאמר שאול פצו
בעם ואמרתם להם
הגישו אלי איש
שורו ואיש שיהו
ושחטתם בזה ואכלתם
ולא־תחטאו ליהוה
לאכל אל־הדם ויגשו
כל־העם איש שורו
בידו הלילה
וישחטו־שם׃
|
|
35 | ויבן שאול מזבח
ליהוה אתו החל
לבנות מזבח ליהוה׃
|
|
36 | ויאמר שאול נרדה
אחרי פלשתים לילה
ונבזה בהם עד־אור
הבקר ולא־ נשאר
בהם איש ויאמרו
כל־הטוב בעיניך
עשה ויאמר הכהן
נקרבה הלם אל־
האלהים׃
|
|
37 | וישאל שאול באלהים
הארד אחרי פלשתים
התתנם ביד ישראל
ולא ענהו ביום
ההוא׃
|
|
38 | ויאמר שאול גשו
הלם כל פנות העם
ודעו וראו במה
היתה החטאת הזאת
היום׃
|
|
39 | כי חי־יהוה המושיע
את־ישראל כי
אם־ישנו ביונתן
בני כי מות ימות
ואין ענהו
מכל־העם׃
|
|
40 | ויאמר אל־כל־ישראל
אתם תהיו לעבר אחד
ואני ויונתן בני
נהיה לעבר אחד
ויאמרו העם
אל־שאול הטוב
בעיניך עשה׃
|
|
41 | ויאמר שאול
אל־יהוה אלהי
ישראל הבה תמים
וילכד יונתן ושאול
והעם יצאו׃
|
|
42 | ויאמר שאול הפילו
ביני ובין יונתן
בני וילכד יונתן׃
|
|
43 | ויאמר שאול
אל־יונתן הגידה לי
מה עשיתה ויגד־לו
יונתן ויאמר טעם
טעמתי בקצה המטה
אשר־בידי מעט דבש
הנני אמות׃
|
|
44 | ויאמר שאול
כה־יעשה אלהים וכה
יוסף כי־מות תמות
יונתן׃
|
|
45 | ויאמר העם אל־שאול
היונתן ימות אשר
עשה הישועה הגדולה
הזאת בישראל חלילה
חי־יהוה אם־יפל
משערת ראשו ארצה
כי־עם־אלהים עשה
היום הזה ויפדו
העם את־יונתן
ולא־מת׃
|
|
46 | ויעל שאול מאחרי
פלשתים ופלשתים
הלכו למקומם׃
|
|
47 | ושאול לכד המלוכה
על־ישראל וילחם
סביב בכל־איביו
במואב ובבני־ עמון
ובאדום ובמלכי
צובה ובפלשתים
ובכל אשר־יפנה
ירשיע׃
|
|
48 | ויעש חיל ויך
את־עמלק ויצל
את־ישראל מיד
שסהו׃
|
|
49 | ויהיו בני שאול
יונתן וישוי
ומלכי־שוע ושם שתי
בנתיו שם הבכירה
מרב ושם הקטנה
מיכל׃
|
|
50 | ושם אשת שאול
אחינעם בת־אחימעץ
ושם שר־צבאו אבינר
בן־נר דוד שאול׃
|
|
51 | וקיש אבי־שאול ונר
אבי־אבנר
בן־אביאל׃
|
|
52 | ותהי המלחמה חזקה
על־פלשתים כל ימי
שאול וראה שאול
כל־איש גבור
וכל־בן־חיל
ויאספהו אליו׃
|
|