| Chapter 17 |
1 | ויאספו פלשתים
את־מחניהם למלחמה
ויאספו שכה אשר
ליהודה ויחנו
בין־שוכה
ובין־עזקה באפס
דמים׃
|
|
2 | ושאול ואיש־ישראל
נאספו ויחנו בעמק
האלה ויערכו מלחמה
לקראת פלשתים׃
|
|
3 | ופלשתים עמדים
אל־ההר מזה וישראל
עמדים אל־ההר מזה
והגיא ביניהם׃
|
|
4 | ויצא איש־הבנים
ממחנות פלשתים
גלית שמו מגת גבהו
שש אמות וזרת׃
|
|
5 | וכובע נחשת
על־ראשו ושריון
קשקשים הוא לבוש
ומשקל השריון
חמשת־ אלפים שקלים
נחשת׃
|
|
6 | ומצחת נחשת
על־רגליו וכידון
נחשת בין כתפיו׃
|
|
7 | וחץ חניתו כמנור
ארגים ולהבת חניתו
שש־מאות שקלים
ברזל ונשא הצנה
הלך לפניו׃
|
|
8 | ויעמד ויקרא
אל־מערכת ישראל
ויאמר להם למה
תצאו לערך מלחמה
הלוא אנכי הפלשתי
ואתם עבדים לשאול
ברו־לכם איש וירד
אלי׃
|
|
9 | אם־יוכל להלחם אתי
והכני והיינו לכם
לעבדים ואם־אני
אוכל־לו והכיתיו
והייתם לנו לעבדים
ועבדתם אתנו׃
|
|
10 | ויאמר הפלשתי אני
חרפתי את־מערכות
ישראל היום הזה
תנו־לי איש ונלחמה
יחד׃
|
|
11 | וישמע שאול
וכל־ישראל את־דברי
הפלשתי האלה ויחתו
ויראו מאד׃
|
|
12 | ודוד בן־איש אפרתי
הזה מבית לחם
יהודה ושמו ישי
ולו שמנה בנים
והאיש בימי שאול
זקן בא באנשים׃
|
|
13 | וילכו שלשת
בני־ישי הגדלים
הלכו אחרי־שאול
למלחמה ושם שלשת
בניו אשר הלכו
במלחמה אליאב
הבכור ומשנהו
אבינדב והשלשי
שמה׃
|
|
14 | ודוד הוא הקטן
ושלשה הגדלים הלכו
אחרי שאול׃
|
|
15 | ודוד הלך ושב מעל
שאול לרעות את־צאן
אביו בית־לחם׃
|
|
16 | ויגש הפלשתי השכם
והערב ויתיצב
ארבעים יום׃
|
|
17 | ויאמר ישי לדוד
בנו קח־נא לאחיך
איפת הקליא הזה
ועשרה לחם הזה
והרץ המחנה לאחיך׃
|
|
18 | ואת עשרת חרצי
החלב האלה תביא
לשר־האלף ואת־אחיך
תפקד לשלום
ואת־ערבתם תקח׃
|
|
19 | ושאול והמה
וכל־איש ישראל
בעמק האלה נלחמים
עם־פלשתים׃
|
|
20 | וישכם דוד בבקר
ויטש את־הצאן
על־שמר וישא וילך
כאשר צוהו ישי
ויבא המעגלה והחיל
היצא אל־המערכה
והרעו במלחמה׃
|
|
21 | ותערך ישראל
ופלשתים מערכה
לקראת מערכה׃
|
|
22 | ויטש דוד את־הכלים
מעליו על־יד שומר
הכלים וירץ המערכה
ויבא וישאל לאחיו
לשלום׃
|
|
23 | והוא מדבר עמם
והנה איש הבנים
עולה גלית הפלשתי
שמו מגת ממערות
פלשתים וידבר
כדברים האלה וישמע
דוד׃
|
|
24 | וכל איש ישראל
בראותם את־האיש
וינסו מפניו
וייראו מאד׃
|
|
25 | ויאמר איש ישראל
הראיתם האיש העלה
הזה כי לחרף
את־ישראל עלה והיה
האיש אשר־יכנו
יעשרנו המלך עשר
גדול ואת־בתו
יתן־לו ואת בית
אביו יעשה חפשי
בישראל׃
|
|
26 | ויאמר דוד
אל־האנשים העמדים
עמו לאמר מה־יעשה
לאיש אשר יכה את־
הפלשתי הלז והסיר
חרפה מעל ישראל כי
מי הפלשתי הערל
הזה כי חרף מערכות
אלהים חיים׃
|
|
27 | ויאמר לו העם כדבר
הזה לאמר כה יעשה
לאיש אשר יכנו׃
|
|
28 | וישמע אליאב אחיו
הגדול בדברו
אל־האנשים ויחר־אף
אליאב בדוד ויאמר
למה־זה ירדת
ועל־מי נטשת מעט
הצאן ההנה במדבר
אני ידעתי את־
זדנך ואת רע לבבך
כי למען ראות
המלחמה ירדת׃
|
|
29 | ויאמר דוד מה
עשיתי עתה הלוא
דבר הוא׃
|
|
30 | ויסב מאצלו אל־מול
אחר ויאמר כדבר
הזה וישבהו העם
דבר כדבר הראשון׃
|
|
31 | וישמעו הדברים אשר
דבר דוד ויגדו
לפני־שאול ויקחהו׃
|
|
32 | ויאמר דוד אל־שאול
אל־יפל לב־אדם
עליו עבדך ילך
ונלחם עם־ הפלשתי
הזה׃
|
|
33 | ויאמר שאול אל־דוד
לא תוכל ללכת
אל־הפלשתי הזה
להלחם עמו כי־ נער
אתה והוא איש
מלחמה מנעריו׃
|
|
34 | ויאמר דוד אל־שאול
רעה היה עבדך
לאביו בצאן ובא
הארי ואת־הדוב
ונשא שה מהעדר׃
|
|
35 | ויצאתי אחריו
והכתיו והצלתי
מפיו ויקם עלי
והחזקתי בזקנו
והכתיו והמיתיו׃
|
|
36 | גם את־הארי
גם־הדוב הכה עבדך
והיה הפלשתי הערל
הזה כאחד מהם כי
חרף מערכת אלהים
חיים׃
|
|
37 | ויאמר דוד יהוה
אשר הצלני מיד
הארי ומיד הדב הוא
יצילני מיד הפלשתי
הזה ויאמר שאול
אל־דוד לך ויהוה
יהיה עמך׃
|
|
38 | וילבש שאול את־דוד
מדיו ונתן קובע
נחשת על־ראשו
וילבש אתו שריון׃
|
|
39 | ויחגר דוד את־חרבו
מעל למדיו ויאל
ללכת כי לא־נסה
ויאמר דוד אל־
שאול לא אוכל ללכת
באלה כי לא נסיתי
ויסרם דוד מעליו׃
|
|
40 | ויקח מקלו בידו
ויבחר־לו חמשה
חלקי־אבנים
מן־הנחל וישם אתם
בכלי הרעים אשר־לו
ובילקוט וקלעו
בידו ויגש
אל־הפלשתי׃
|
|
41 | וילך הפלשתי הלך
וקרב אל־דוד והאיש
נשא הצנה לפניו׃
|
|
42 | ויבט הפלשתי ויראה
את־דוד ויבזהו
כי־היה נער ואדמני
עם־יפה מראה׃
|
|
43 | ויאמר הפלשתי
אל־דוד הכלב אנכי
כי־אתה בא־אלי
במקלות ויקלל
הפלשתי את־דוד
באלהיו׃
|
|
44 | ויאמר הפלשתי
אל־דוד לכה אלי
ואתנה את־בשרך
לעוף השמים ולבהמת
השדה׃
|
|
45 | ויאמר דוד
אל־הפלשתי אתה בא
אלי בחרב ובחנית
ובכידון ואנכי בא־
אליך בשם יהוה
צבאות אלהי מערכות
ישראל אשר חרפת׃
|
|
46 | היום הזה יסגרך
יהוה בידי והכיתך
והסרתי את־ראשך
מעליך ונתתי פגר
מחנה פלשתים היום
הזה לעוף השמים
ולחית הארץ וידעו
כל־הארץ כי יש
אלהים לישראל׃
|
|
47 | וידעו כל־הקהל הזה
כי־לא בחרב ובחנית
יהושיע יהוה כי
ליהוה המלחמה ונתן
אתכם בידנו׃
|
|
48 | והיה כי־קם הפלשתי
וילך ויקרב לקראת
דוד וימהר דוד
וירץ המערכה לקראת
הפלשתי׃
|
|
49 | וישלח דוד את־ידו
אל־הכלי ויקח משם
אבן ויקלע ויך
את־הפלשתי אל־
מצחו ותטבע האבן
במצחו ויפל
על־פניו ארצה׃
|
|
50 | ויחזק דוד
מן־הפלשתי בקלע
ובאבן ויך
את־הפלשתי וימיתהו
וחרב אין ביד־דוד׃
|
|
51 | וירץ דוד ויעמד
אל־הפלשתי ויקח
את־חרבו וישלפה
מתערה וימתתהו
ויכרת־בה את־ראשו
ויראו הפלשתים
כי־מת גבורם
וינסו׃
|
|
52 | ויקמו אנשי ישראל
ויהודה וירעו
וירדפו את־הפלשתים
עד־בואך גיא ועד
שערי עקרון ויפלו
חללי פלשתים בדרך
שערים ועד־גת
ועד־עקרון׃
|
|
53 | וישבו בני ישראל
מדלק אחרי פלשתים
וישסו את־מחניהם׃
|
|
54 | ויקח דוד את־ראש
הפלשתי ויבאהו
ירושלם ואת־כליו
שם באהלו׃
|
|
55 | וכראות שאול
את־דוד יצא לקראת
הפלשתי אמר
אל־אבנר שר הצבא
בן־ מי־זה הנער
אבנר ויאמר אבנר
חי־נפשך המלך
אם־ידעתי׃
|
|
56 | ויאמר המלך שאל
אתה בן־מי־זה
העלם׃
|
|
57 | וכשוב דוד מהכות
את־הפלשתי ויקח
אתו אבנר ויבאהו
לפני שאול וראש
הפלשתי בידו׃
|
|
58 | ויאמר אליו שאול
בן־מי אתה הנער
ויאמר דוד בן־עבדך
ישי בית הלחמי׃
|
|