| Chapter 20 |
1 | ויברח דוד מנוות
ברמה ויבא ויאמר
לפני יהונתן מה
עשיתי מה־עוני
ומה־חטאתי לפני
אביך כי מבקש
את־נפשי׃
|
|
2 | ויאמר לו חלילה לא
תמות הנה לו עשה
אבי דבר גדול או
דבר קטן ולא יגלה
את־אזני ומדוע
יסתיר אבי ממני
את־הדבר הזה אין
זאת׃
|
|
3 | וישבע עוד דוד
ויאמר ידע ידע
אביך כי־מצאתי חן
בעיניך ויאמר אל־
ידע־זאת יהונתן
פן־יעצב ואולם
חי־יהוה וחי נפשך
כי כפשע ביני ובין
המות׃
|
|
4 | ויאמר יהונתן
אל־דוד מה־תאמר
נפשך ואעשה־לך׃
|
|
5 | ויאמר דוד
אל־יהונתן הנה־חדש
מחר ואנכי ישב־אשב
עם־המלך לאכול
ושלחתני ונסתרתי
בשדה עד הערב
השלשית׃
|
|
6 | אם־פקד יפקדני
אביך ואמרת נשאל
נשאל ממני דוד
לרוץ בית־לחם עירו
כי זבח הימים שם
לכל־המשפחה׃
|
|
7 | אם־כה יאמר טוב
שלום לעבדך
ואם־חרה יחרה לו
דע כי־כלתה הרעה
מעמו׃
|
|
8 | ועשית חסד על־עבדך
כי בברית יהוה
הבאת את־עבדך עמך
ואם־יש־בי עון
המיתני אתה
ועד־אביך למה־זה
תביאני׃
|
|
9 | ויאמר יהונתן
חלילה לך כי
אם־ידע אדע
כי־כלתה הרעה מעם
אבי לבוא עליך ולא
אתה אגיד לך׃
|
|
10 | ויאמר דוד
אל־יהונתן מי יגיד
לי או מה־יענך
אביך קשה׃
|
|
11 | ויאמר יהונתן
אל־דוד לכה ונצא
השדה ויצאו שניהם
השדה׃
|
|
12 | ויאמר יהונתן
אל־דוד יהוה אלהי
ישראל כי־אחקר
את־אבי כעת מחר
השלשית והנה־טוב
אל־דוד ולא־אז
אשלח אליך וגליתי
את־אזנך׃
|
|
13 | כה־יעשה יהוה
ליהונתן וכה יסיף
כי־ייטב אל־אבי
את־הרעה עליך
וגליתי את־אזנך
ושלחתיך והלכת
לשלום ויהי יהוה
עמך כאשר היה עם־
אבי׃
|
|
14 | ולא אם־עודני חי
ולא־תעשה עמדי חסד
יהוה ולא אמות׃
|
|
15 | ולא־תכרת את־חסדך
מעם ביתי עד־עולם
ולא בהכרת יהוה
את־איבי דוד איש
מעל פני האדמה׃
|
|
16 | ויכרת יהונתן
עם־בית דוד ובקש
יהוה מיד איבי
דוד׃
|
|
17 | ויוסף יהונתן
להשביע את־דוד
באהבתו אתו
כי־אהבת נפשו
אהבו׃
|
|
18 | ויאמר־לו יהונתן
מחר חדש ונפקדת כי
יפקד מושבך׃
|
|
19 | ושלשת תרד מאד
ובאת אל־המקום
אשר־נסתרת שם ביום
המעשה וישבת אצל
האבן האזל׃
|
|
20 | ואני שלשת החצים
צדה אורה לשלח־לי
למטרה׃
|
|
21 | והנה אשלח את־הנער
לך מצא את־החצים
אם־אמר אמר לנער
הנה החצים ממך
והנה קחנו ובאה
כי־שלום לך ואין
דבר חי־יהוה׃
|
|
22 | ואם־כה אמר לעלם
הנה החצים ממך
והלאה לך כי שלחך
יהוה׃
|
|
23 | והדבר אשר דברנו
אני ואתה הנה יהוה
ביני ובינך
עד־עולם׃
|
|
24 | ויסתר דוד בשדה
ויהי החדש וישב
המלך על־הלחם
לאכול׃
|
|
25 | וישב המלך
על־מושבו כפעם
בפעם אל־מושב הקיר
ויקם יהונתן וישב
אבנר מצד שאול
ויפקד מקום דוד׃
|
|
26 | ולא־דבר שאול
מאומה ביום ההוא
כי אמר מקרה הוא
בלתי טהור הוא
כי־לא טהור׃
|
|
27 | ויהי ממחרת החדש
השני ויפקד מקום
דוד ויאמר שאול
אל־יהונתן בנו
מדוע לא־בא בן־ישי
גם־תמול גם־היום
אל־הלחם׃
|
|
28 | ויען יהונתן
את־שאול נשאל נשאל
דוד מעמדי עד־בית
לחם׃
|
|
29 | ויאמר שלחני נא כי
זבח משפחה לנו
בעיר והוא צוה־לי
אחי ועתה אם־
מצאתי חן בעיניך
אמלטה נא ואראה
את־אחי על־כן
לא־בא אל־שלחן
המלך׃
|
|
30 | ויחר־אף שאול
ביהונתן ויאמר לו
בן־נעות המרדות
הלוא ידעתי כי־
בחר אתה לבן־ישי
לבשתך ולבשת ערות
אמך׃
|
|
31 | כי כל־הימים אשר
בן־ישי חי
על־האדמה לא תכון
אתה ומלכותך ועתה
שלח וקח אתו אלי
כי בן־מות הוא׃
|
|
32 | ויען יהונתן
את־שאול אביו
ויאמר אליו למה
יומת מה עשה׃
|
|
33 | ויטל שאול
את־החנית עליו
להכתו וידע יהונתן
כי־כלה היא מעם
אביו להמית
את־דוד׃
|
|
34 | ויקם יהונתן מעם
השלחן בחרי־אף
ולא־אכל ביום־החדש
השני לחם כי נעצב
אל־דוד כי הכלמו
אביו׃
|
|
35 | ויהי בבקר ויצא
יהונתן השדה למועד
דוד ונער קטן עמו׃
|
|
36 | ויאמר לנערו רץ
מצא נא את־החצים
אשר אנכי מורה
הנער רץ והוא־ ירה
החצי להעברו׃
|
|
37 | ויבא הנער עד־מקום
החצי אשר ירה
יהונתן ויקרא
יהונתן אחרי הנער
ויאמר הלוא החצי
ממך והלאה׃
|
|
38 | ויקרא יהונתן אחרי
הנער מהרה חושה
אל־תעמד וילקט נער
יהונתן את־ החצי
ויבא אל־אדניו׃
|
|
39 | והנער לא־ידע
מאומה אך יהונתן
ודוד ידעו
את־הדבר׃
|
|
40 | ויתן יהונתן
את־כליו אל־הנער
אשר־לו ויאמר לו
לך הביא העיר׃
|
|
41 | הנער בא ודוד קם
מאצל הנגב ויפל
לאפיו ארצה וישתחו
שלש פעמים וישקו
איש את־רעהו ויבכו
איש את־רעהו
עד־דוד הגדיל׃
|
|
42 | ויאמר יהונתן לדוד
לך לשלום אשר
נשבענו שנינו
אנחנו בשם יהוה
לאמר יהוה יהיה
ביני ובינך ובין
זרעי ובין זרעך
עד־עולם׃
|
|