| Chapter 26 |
1 | ויבאו הזפים
אל־שאול הגבעתה
לאמר הלוא דוד
מסתתר בגבעת
החכילה על פני
הישימן׃
|
|
2 | ויקם שאול וירד
אל־מדבר־זיף ואתו
שלשת־אלפים איש
בחורי ישראל לבקש
את־דוד במדבר־זיף׃
|
|
3 | ויחן שאול בגבעת
החכילה אשר על־פני
הישימן על־הדרך
ודוד ישב במדבר
וירא כי בא שאול
אחריו המדברה׃
|
|
4 | וישלח דוד מרגלים
וידע כי־בא שאול
אל־נכון׃
|
|
5 | ויקם דוד ויבא
אל־המקום אשר
חנה־שם שאול וירא
דוד את־המקום אשר
שכב־שם שאול ואבנר
בן־נר שר־צבאו
ושאול שכב במעגל
והעם חנים סביבתו׃
|
|
6 | ויען דוד ויאמר
אל־אחימלך החתי
ואל־אבישי
בן־צרויה אחי יואב
לאמר מי־ירד אתי
אל־שאול אל־המחנה
ויאמר אבישי אני
ארד עמך׃
|
|
7 | ויבא דוד ואבישי
אל־העם לילה והנה
שאול שכב ישן
במעגל וחניתו
מעוכה־בארץ מראשתו
ואבנר והעם שכבים
סביבתו׃
|
|
8 | ויאמר אבישי
אל־דוד סגר אלהים
היום את־אויבך
בידך ועתה אכנו נא
בחנית ובארץ פעם
אחת ולא אשנה לו׃
|
|
9 | ויאמר דוד
אל־אבישי
אל־תשחיתהו כי מי
שלח ידו במשיח
יהוה ונקה׃
|
|
10 | ויאמר דוד חי־יהוה
כי אם־יהוה יגפנו
או־יומו יבוא ומת
או במלחמה ירד
ונספה׃
|
|
11 | חלילה לי מיהוה
משלח ידי במשיח
יהוה ועתה קח־נא
את־החנית אשר
מראשתו ואת־צפחת
המים ונלכה לנו׃
|
|
12 | ויקח דוד את־החנית
ואת־צפחת המים
מראשתי שאול וילכו
להם ואין ראה ואין
יודע ואין מקיץ כי
כלם ישנים כי
תרדמת יהוה נפלה
עליהם׃
|
|
13 | ויעבר דוד העבר
ויעמד על־ראש־ההר
מרחק רב המקום
ביניהם׃
|
|
14 | ויקרא דוד אל־העם
ואל־אבנר בן־נר
לאמר הלוא תענה
אבנר ויען אבנר
ויאמר מי אתה קראת
אל־המלך׃
|
|
15 | ויאמר דוד אל־אבנר
הלוא־איש אתה ומי
כמוך בישראל ולמה
לא שמרת אל־אדניך
המלך כי־בא אחד
העם להשחית
את־המלך אדניך׃
|
|
16 | לא־טוב הדבר הזה
אשר עשית חי־יהוה
כי בני־מות אתם
אשר לא־שמרתם
על־אדניכם על־משיח
יהוה ועתה ראה
אי־חנית המלך
ואת־צפחת המים אשר
מראשתו׃
|
|
17 | ויכר שאול את־קול
דוד ויאמר הקולך
זה בני דוד ויאמר
דוד קולי אדני
המלך׃
|
|
18 | ויאמר למה זה אדני
רדף אחרי עבדו כי
מה עשיתי ומה־בידי
רעה׃
|
|
19 | ועתה ישמע־נא אדני
המלך את דברי עבדו
אם־יהוה הסיתך בי
ירח מנחה ואם בני
האדם ארורים הם
לפני יהוה
כי־גרשוני היום
מהסתפח בנחלת יהוה
לאמר לך עבד אלהים
אחרים׃
|
|
20 | ועתה אל־יפל דמי
ארצה מנגד פני
יהוה כי־יצא מלך
ישראל לבקש את־
פרעש אחד כאשר
ירדף הקרא בהרים׃
|
|
21 | ויאמר שאול חטאתי
שוב בני־דוד כי
לא־ארע לך עוד תחת
אשר יקרה נפשי
בעיניך היום הזה
הנה הסכלתי ואשגה
הרבה מאד׃
|
|
22 | ויען דוד ויאמר
הנה החנית המלך
ויעבר אחד מהנערים
ויקחה׃
|
|
23 | ויהוה ישיב לאיש
את־צדקתו
ואת־אמנתו אשר
נתנך יהוה היום
ביד ולא אביתי
לשלח ידי במשיח
יהוה׃
|
|
24 | והנה כאשר גדלה
נפשך היום הזה
בעיני כן תגדל
נפשי בעיני יהוה
ויצלני מכל־צרה׃
|
|
25 | ויאמר שאול אל־דוד
ברוך אתה בני דוד
גם עשה תעשה וגם
יכל תוכל וילך דוד
לדרכו ושאול שב
למקומו׃
|
|