| Chapter 28 |
1 | ויהי בימים ההם
ויקבצו פלשתים
את־מחניהם לצבא
להלחם בישראל
ויאמר אכיש אל־דוד
ידע תדע כי אתי
תצא במחנה אתה
ואנשיך׃
|
|
2 | ויאמר דוד אל־אכיש
לכן אתה תדע את
אשר־יעשה עבדך
ויאמר אכיש אל־
דוד לכן שמר לראשי
אשימך כל־הימים׃
|
|
3 | ושמואל מת
ויספדו־לו
כל־ישראל ויקברהו
ברמה ובעירו ושאול
הסיר האבות
ואת־הידענים
מהארץ׃
|
|
4 | ויקבצו פלשתים
ויבאו ויחנו בשונם
ויקבץ שאול
את־כל־ישראל ויחנו
בגלבע׃
|
|
5 | וירא שאול את־מחנה
פלשתים וירא ויחרד
לבו מאד׃
|
|
6 | וישאל שאול ביהוה
ולא ענהו יהוה גם
בחלמות גם באורים
גם בנביאם׃
|
|
7 | ויאמר שאול לעבדיו
בקשו־לי אשת
בעלת־אוב ואלכה
אליה ואדרשה־בה
ויאמרו עבדיו אליו
הנה אשת בעלת־אוב
בעין דור׃
|
|
8 | ויתחפש שאול וילבש
בגדים אחרים וילך
הוא ושני אנשים
עמו ויבאו אל־האשה
לילה ויאמר
קסומי־נא לי באוב
והעלי לי את
אשר־אמר אליך׃
|
|
9 | ותאמר האשה אליו
הנה אתה ידעת את
אשר־עשה שאול אשר
הכרית את־ האבות
ואת־הידעני
מן־הארץ ולמה אתה
מתנקש בנפשי
להמיתני׃
|
|
10 | וישבע לה שאול
ביהוה לאמר
חי־יהוה אם־יקרך
עון בדבר הזה׃
|
|
11 | ותאמר האשה את־מי
אעלה־לך ויאמר
את־שמואל העלי־לי׃
|
|
12 | ותרא האשה
את־שמואל ותזעק
בקול גדול ותאמר
האשה אל־שאול לאמר
למה רמיתני ואתה
שאול׃
|
|
13 | ויאמר לה המלך
אל־תיראי כי מה
ראית ותאמר האשה
אל־שאול אלהים
ראיתי עלים
מן־הארץ׃
|
|
14 | ויאמר לה מה־תארו
ותאמר איש זקן עלה
והוא עטה מעיל
וידע שאול
כי־שמואל הוא ויקד
אפים ארצה וישתחו׃
|
|
15 | ויאמר שמואל
אל־שאול למה
הרגזתני להעלות
אתי ויאמר שאול
צר־לי מאד ופלשתים
נלחמים בי ואלהים
סר מעלי ולא־ענני
עוד גם ביד־הנביאם
גם־בחלמות ואקראה
לך להודיעני מה
אעשה׃
|
|
16 | ויאמר שמואל ולמה
תשאלני ויהוה סר
מעליך ויהי ערך׃
|
|
17 | ויעש יהוה לו כאשר
דבר בידי ויקרע
יהוה את־הממלכה
מידך ויתנה לרעך
לדוד׃
|
|
18 | כאשר לא־שמעת בקול
יהוה ולא־עשית
חרון־אפו בעמלק
על־כן הדבר הזה
עשה־לך יהוה היום
הזה׃
|
|
19 | ויתן יהוה גם
את־ישראל עמך
ביד־פלשתים ומחר
אתה ובניך עמי גם
את־מחנה ישראל יתן
יהוה ביד־פלשתים׃
|
|
20 | וימהר שאול ויפל
מלא־קומתו ארצה
וירא מאד מדברי
שמואל גם־כח לא־
היה בו כי לא אכל
לחם כל־היום
וכל־הלילה׃
|
|
21 | ותבוא האשה
אל־שאול ותרא
כי־נבהל מאד ותאמר
אליו הנה שמעה
שפחתך בקולך ואשים
נפשי בכפי ואשמע
את־דבריך אשר דברת
אלי׃
|
|
22 | ועתה שמע־נא
גם־אתה בקול שפחתך
ואשמה לפניך
פת־לחם ואכול ויהי
בך כח כי תלך
בדרך׃
|
|
23 | וימאן ויאמר לא
אכל ויפרצו־בו
עבדיו וגם־האשה
וישמע לקלם ויקם
מהארץ וישב
אל־המטה׃
|
|
24 | ולאשה עגל־מרבק
בבית ותמהר
ותזבחהו ותקח־קמח
ותלש ותפהו מצות׃
|
|
25 | ותגש לפני־שאול
ולפני עבדיו
ויאכלו ויקמו
וילכו בלילה ההוא׃
|
|