| Chapter 18 |
1 | ויפקד דוד את־העם
אשר אתו וישם
עליהם שרי אלפים
ושרי מאות׃
|
|
2 | וישלח דוד את־העם
השלשית ביד־יואב
והשלשית ביד אבישי
בן־צרויה אחי יואב
והשלשת ביד אתי
הגתי ויאמר המלך
אל־העם יצא אצא
גם־אני עמכם׃
|
|
3 | ויאמר העם לא תצא
כי אם־נס ננוס
לא־ישימו אלינו לב
ואם־ימתו חצינו
לא־ישימו אלינו לב
כי־עתה כמנו עשרה
אלפים ועתה טוב
כי־תהיה־ לנו מעיר
לעזיר׃
|
|
4 | ויאמר אליהם המלך
אשר־ייטב בעיניכם
אעשה ויעמד המלך
אל־יד השער
וכל־העם יצאו
למאות ולאלפים׃
|
|
5 | ויצו המלך את־יואב
ואת־אבישי ואת־אתי
לאמר לאט־לי לנער
לאבשלום וכל־העם
שמעו בצות המלך
את־כל־השרים
על־דבר אבשלום׃
|
|
6 | ויצא העם השדה
לקראת ישראל ותהי
המלחמה ביער
אפרים׃
|
|
7 | וינגפו שם עם
ישראל לפני עבדי
דוד ותהי־שם המגפה
גדולה ביום ההוא
עשרים אלף׃
|
|
8 | ותהי־שם המלחמה
נפצית על־פני
כל־הארץ וירב היער
לאכל בעם מאשר
אכלה החרב ביום
ההוא׃
|
|
9 | ויקרא אבשלום לפני
עבדי דוד ואבשלום
רכב על־הפרד ויבא
הפרד תחת שובך
האלה הגדולה ויחזק
ראשו באלה ויתן
בין השמים ובין
הארץ והפרד
אשר־תחתיו עבר׃
|
|
10 | וירא איש אחד ויגד
ליואב ויאמר הנה
ראיתי את־אבשלם
תלוי באלה׃
|
|
11 | ויאמר יואב לאיש
המגיד לו והנה
ראית ומדוע
לא־הכיתו שם ארצה
ועלי לתת לך עשרה
כסף וחגרה אחת׃
|
|
12 | ויאמר האיש
אל־יואב ולא אנכי
שקל על־כפי אלף
כסף לא־אשלח ידי
אל־בן־המלך כי
באזנינו צוה המלך
אתך ואת־אבישי
ואת־אתי לאמר
שמרו־ מי בנער
באבשלום׃
|
|
13 | או־עשיתי בנפשו
שקר וכל־דבר
לא־יכחד מן־המלך
ואתה תתיצב מנגד׃
|
|
14 | ויאמר יואב לא־כן
אחילה לפניך ויקח
שלשה שבטים בכפו
ויתקעם בלב אבשלום
עודנו חי בלב
האלה׃
|
|
15 | ויסבו עשרה נערים
נשאי כלי יואב
ויכו את־אבשלום
וימיתהו׃
|
|
16 | ויתקע יואב בשפר
וישב העם מרדף
אחרי ישראל כי־חשך
יואב את־העם׃
|
|
17 | ויקחו את־אבשלום
וישליכו אתו ביער
אל־הפחת הגדול
ויצבו עליו גל־
אבנים גדול מאד
וכל־ישראל נסו איש
לאהלו׃
|
|
18 | ואבשלם לקח
ויצב־לו בחיו
את־מצבת אשר
בעמק־המלך כי אמר
אין־לי בן בעבור
הזכיר שמי ויקרא
למצבת על־שמו
ויקרא לה יד אבשלם
עד היום הזה׃
|
|
19 | ואחימעץ בן־צדוק
אמר ארוצה נא
ואבשרה את־המלך
כי־שפטו יהוה מיד
איביו׃
|
|
20 | ויאמר לו יואב לא
איש בשרה אתה היום
הזה ובשרת ביום
אחר והיום הזה לא
תבשר כי על־
בן־המלך מת׃
|
|
21 | ויאמר יואב לכושי
לך הגד למלך אשר
ראיתה וישתחו כושי
ליואב וירץ׃
|
|
22 | ויסף עוד אחימעץ
בן־צדוק ויאמר
אל־יואב ויהי מה
ארצה־נא גם־אני
אחרי הכושי ויאמר
יואב למה־זה אתה
רץ בני ולכה
אין־בשורה מצאת׃
|
|
23 | ויהי־מה ארוץ
ויאמר לו רוץ וירץ
אחימעץ דרך הככר
ויעבר את־ הכושי׃
|
|
24 | ודוד יושב בין־שני
השערים וילך הצפה
אל־גג השער
אל־החומה וישא
את־עיניו וירא
והנה־איש רץ לבדו׃
|
|
25 | ויקרא הצפה ויגד
למלך ויאמר המלך
אם־לבדו בשורה
בפיו וילך הלוך
וקרב׃
|
|
26 | וירא הצפה איש־אחר
רץ ויקרא הצפה
אל־השער ויאמר
הנה־איש רץ לבדו
ויאמר המלך גם־זה
מבשר׃
|
|
27 | ויאמר הצפה אני
ראה את־מרוצת
הראשון כמרצת
אחימעץ בן־צדוק
ויאמר המלך
איש־טוב זה
ואל־בשורה טובה
יבוא׃
|
|
28 | ויקרא אחימעץ
ויאמר אל־המלך
שלום וישתחו למלך
לאפיו ארצה ויאמר
ברוך יהוה אלהיך
אשר סגר את־האנשים
אשר־נשאו את־ידם
באדני המלך׃
|
|
29 | ויאמר המלך שלום
לנער לאבשלום
ויאמר אחימעץ
ראיתי ההמון הגדול
לשלח את־עבד המלך
יואב ואת־עבדך ולא
ידעתי מה׃
|
|
30 | ויאמר המלך סב
התיצב כה ויסב
ויעמד׃
|
|
31 | והנה הכושי בא
ויאמר הכושי יתבשר
אדני המלך כי־שפטך
יהוה היום מיד
כל־הקמים עליך׃
|
|
32 | ויאמר המלך
אל־הכושי השלום
לנער לאבשלום
ויאמר הכושי יהיו
כנער איבי אדני
המלך וכל אשר־קמו
עליך לרעה׃
|
|