| Chapter 16 |
1 | |
2 | לא־תקח לך אשה
ולא־יהיו לך בנים
ובנות במקום הזה׃
|
|
3 | כי־כה אמר יהוה
על־הבנים
ועל־הבנות הילודים
במקום הזה
ועל־אמתם הילדות
אותם ועל־אבותם
המולדים אותם בארץ
הזאת׃
|
|
4 | ממותי תחלאים ימתו
לא יספדו ולא
יקברו לדמן על־פני
האדמה יהיו ובחרב
וברעב יכלו והיתה
נבלתם למאכל לעוף
השמים ולבהמת
הארץ׃
|
|
5 | כי־כה אמר יהוה
אל־תבוא בית מרזח
ואל־תלך לספוד
ואל־תנד להם כי־
אספתי את־שלומי
מאת העם־הזה
נאם־יהוה את־החסד
ואת־הרחמים׃
|
|
6 | ומתו גדלים וקטנים
בארץ הזאת לא
יקברו ולא־יספדו
להם ולא יתגדד ולא
יקרח להם׃
|
|
7 | ולא־יפרסו להם
על־אבל לנחמו
על־מת ולא־ישקו
אותם כוס תנחומים
על־ אביו ועל־אמו׃
|
|
8 | ובית־משתה לא־תבוא
לשבת אותם לאכל
ולשתות׃
|
|
9 | כי כה אמר יהוה
צבאות אלהי ישראל
הנני משבית
מן־המקום הזה
לעיניכם ובימיכם
קול ששון וקול
שמחה קול חתן וקול
כלה׃
|
|
10 | והיה כי תגיד לעם
הזה את כל־הדברים
האלה ואמרו אליך
על־מה דבר יהוה
עלינו את כל־הרעה
הגדולה הזאת ומה
עוננו ומה חטאתנו
אשר חטאנו ליהוה
אלהינו׃
|
|
11 | ואמרת אליהם על
אשר־עזבו אבותיכם
אותי נאם־יהוה
וילכו אחרי אלהים
אחרים ויעבדום
וישתחוו להם ואתי
עזבו ואת־תורתי לא
שמרו׃
|
|
12 | ואתם הרעתם לעשות
מאבותיכם והנכם
הלכים איש אחרי
שררות לבו־הרע
לבלתי שמע אלי׃
|
|
13 | והטלתי אתכם מעל
הארץ הזאת על־הארץ
אשר לא ידעתם אתם
ואבותיכם
ועבדתם־שם
את־אלהים אחרים
יומם ולילה אשר
לא־אתן לכם חנינה׃
|
|
14 | לכן הנה־ימים באים
נאם־יהוה ולא־יאמר
עוד חי־יהוה אשר
העלה את־ בני
ישראל מארץ מצרים׃
|
|
15 | כי אם־חי־יהוה אשר
העלה את־בני ישראל
מארץ צפון ומכל
הארצות אשר הדיחם
שמה והשבתים
על־אדמתם אשר נתתי
לאבותם׃
|
|
16 | הנני שלח לדוגים
רבים נאם־יהוה
ודיגום ואחרי־כן
אשלח לרבים צידים
וצדום מעל כל־הר
ומעל כל־גבעה
ומנקיקי הסלעים׃
|
|
17 | כי עיני
על־כל־דרכיהם לא
נסתרו מלפני
ולא־נצפן עונם
מנגד עיני׃
|
|
18 | ושלמתי ראשונה
משנה עונם וחטאתם
על חללם את־ארצי
בנבלת שקוציהם
ותועבותיהם מלאו
את־נחלתי׃
|
|
19 | יהוה עזי ומעזי
ומנוסי ביום צרה
אליך גוים יבאו
מאפסי־ארץ ויאמרו
אך־שקר נחלו
אבותינו הבל
ואין־בם מועיל׃
|
|
20 | היעשה־לו אדם
אלהים והמה לא
אלהים׃
|
|
21 | לכן הנני מודיעם
בפעם הזאת אודיעם
את־ידי ואת־גבורתי
וידעו כי־ שמי
יהוה׃
|
|