| Chapter 23 |
1 | הוי רעים מאבדים
ומפצים את־צאן
מרעיתי נאם־יהוה׃
|
|
2 | לכן כה־אמר יהוה
אלהי ישראל
על־הרעים הרעים
את־עמי אתם הפצתם
את־ צאני ותדחום
ולא פקדתם אתם
הנני פקד עליכם
את־רע מעלליכם
נאם־ יהוה׃
|
|
3 | ואני אקבץ
את־שארית צאני מכל
הארצות אשר־הדחתי
אתם שם והשבתי
אתהן על־נוהן ופרו
ורבו׃
|
|
4 | והקמתי עליהם רעים
ורעום ולא־ייראו
עוד ולא־יחתו ולא
יפקדו נאם־ יהוה׃
|
|
5 | הנה ימים באים
נאם־יהוה והקמתי
לדוד צמח צדיק
ומלך מלך והשכיל
ועשה משפט וצדקה
בארץ׃
|
|
6 | בימיו תושע יהודה
וישראל ישכן לבטח
וזה־שמו אשר־יקראו
יהוה צדקנו׃
|
|
7 | לכן הנה־ימים באים
נאם־יהוה
ולא־יאמרו עוד
חי־יהוה אשר העלה
את־ בני ישראל
מארץ מצרים׃
|
|
8 | כי אם־חי־יהוה אשר
העלה ואשר הביא
את־זרע בית ישראל
מארץ צפונה ומכל
הארצות אשר הדחתים
שם וישבו
על־אדמתם׃
|
|
9 | לנבאים נשבר לבי
בקרבי רחפו
כל־עצמותי הייתי
כאיש שכור וכגבר
עברו יין מפני
יהוה ומפני דברי
קדשו׃
|
|
10 | כי מנאפים מלאה
הארץ כי־מפני אלה
אבלה הארץ יבשו
נאות מדבר ותהי
מרוצתם רעה
וגבורתם לא־כן׃
|
|
11 | כי־גם־נביא גם־כהן
חנפו גם־בביתי
מצאתי רעתם
נאם־יהוה׃
|
|
12 | לכן יהיה דרכם להם
כחלקלקות באפלה
ידחו ונפלו בה
כי־אביא עליהם רעה
שנת פקדתם
נאם־יהוה׃
|
|
13 | ובנביאי שמרון
ראיתי תפלה הנבאו
בבעל ויתעו את־עמי
את־ישראל׃
|
|
14 | ובנבאי ירושלם
ראיתי שערורה נאוף
והלך בשקר וחזקו
ידי מרעים
לבלתי־שבו איש
מרעתו היו־לי כלם
כסדם וישביה
כעמרה׃
|
|
15 | לכן כה־אמר יהוה
צבאות על־הנבאים
הנני מאכיל אותם
לענה והשקתים
מי־ראש כי מאת
נביאי ירושלם יצאה
חנפה לכל־הארץ׃
|
|
16 | כה־אמר יהוה צבאות
אל־תשמעו על־דברי
הנבאים הנבאים לכם
מהבלים המה אתכם
חזון לבם ידברו לא
מפי יהוה׃
|
|
17 | אמרים אמור למנאצי
דבר יהוה שלום
יהיה לכם וכל הלך
בשררות לבו אמרו
לא־תבוא עליכם
רעה׃
|
|
18 | כי מי עמד בסוד
יהוה וירא וישמע
את־דברו מי־הקשיב
דברי וישמע׃
|
|
19 | הנה סערת יהוה חמה
יצאה וסער מתחולל
על ראש רשעים
יחול׃
|
|
20 | לא ישוב אף־יהוה
עד־עשתו ועד־הקימו
מזמות לבו באחרית
הימים תתבוננו בה
בינה׃
|
|
21 | לא־שלחתי
את־הנבאים והם רצו
לא־דברתי אליהם
והם נבאו׃
|
|
22 | ואם־עמדו בסודי
וישמעו דברי
את־עמי וישבום
מדרכם הרע ומרע
מעלליהם׃
|
|
23 | האלהי מקרב אני
נאם־יהוה ולא אלהי
מרחק׃
|
|
24 | אם־יסתר איש
במסתרים ואני
לא־אראנו נאם־יהוה
הלוא את־השמים
ואת־ הארץ אני מלא
נאם־יהוה׃
|
|
25 | שמעתי את אשר־אמרו
הנבאים הנבאים
בשמי שקר לאמר
חלמתי חלמתי׃
|
|
26 | עד־מתי היש בלב
הנבאים נבאי השקר
ונביאי תרמת לבם׃
|
|
27 | החשבים להשכיח
את־עמי שמי
בחלומתם אשר יספרו
איש לרעהו כאשר
שכחו אבותם את־שמי
בבעל׃
|
|
28 | הנביא אשר־אתו
חלום יספר חלום
ואשר דברי אתו
ידבר דברי אמת מה־
לתבן את־הבר
נאם־יהוה׃
|
|
29 | הלוא כה דברי כאש
נאם־יהוה וכפטיש
יפצץ סלע׃
|
|
30 | לכן הנני
על־הנבאים
נאם־יהוה מגנבי
דברי איש מאת
רעהו׃
|
|
31 | הנני על־הנביאם
נאם־יהוה הלקחים
לשונם וינאמו נאם׃
|
|
32 | הנני על־נבאי
חלמות שקר
נאם־יהוה ויספרום
ויתעו את־עמי
בשקריהם ובפחזותם
ואנכי לא־שלחתים
ולא צויתים והועיל
לא־יועילו לעם־הזה
נאם־יהוה׃
|
|
33 | וכי־ישאלך העם הזה
או־הנביא או־כהן
לאמר מה־משא יהוה
ואמרת אליהם
את־מה־משא ונטשתי
אתכם נאם־יהוה׃
|
|
34 | והנביא והכהן והעם
אשר יאמר משא יהוה
ופקדתי על־האיש
ההוא ועל־ ביתו׃
|
|
35 | כה תאמרו איש
על־רעהו ואיש
אל־אחיו מה־ענה
יהוה ומה־דבר
יהוה׃
|
|
36 | ומשא יהוה לא
תזכרו־עוד כי המשא
יהיה לאיש דברו
והפכתם את־דברי
אלהים חיים יהוה
צבאות אלהינו׃
|
|
37 | כה תאמר אל־הנביא
מה־ענך יהוה
ומה־דבר יהוה׃
|
|
38 | ואם־משא יהוה
תאמרו לכן כה אמר
יהוה יען אמרכם
את־הדבר הזה משא
יהוה ואשלח אליכם
לאמר לא תאמרו משא
יהוה׃
|
|
39 | לכן הנני ונשיתי
אתכם נשא ונטשתי
אתכם ואת־העיר אשר
נתתי לכם
ולאבותיכם מעל
פני׃
|
|
40 | ונתתי עליכם חרפת
עולם וכלמות עולם
אשר לא תשכח׃
|
|