| Chapter 50 |
1 | הדבר אשר דבר יהוה
אל־בבל אל־ארץ
כשדים ביד ירמיהו
הנביא׃
|
|
2 | הגידו בגוים
והשמיעו ושאו־נס
השמיעו אל־תכחדו
אמרו נלכדה בבל
הביש בל חת מרדך
הבישו עצביה חתו
גלוליה׃
|
|
3 | כי עלה עליה גוי
מצפון הוא־ישית
את־ארצה לשמה
ולא־יהיה יושב בה
מאדם ועד־בהמה נדו
הלכו׃
|
|
4 | בימים ההמה ובעת
ההיא נאם־יהוה
יבאו בני־ישראל
המה ובני־יהודה
יחדו הלוך ובכו
ילכו ואת־יהוה
אלהיהם יבקשו׃
|
|
5 | ציון ישאלו דרך
הנה פניהם באו
ונלוו אל־יהוה
ברית עולם לא
תשכח׃
|
|
6 | צאן אבדות היה עמי
רעיהם התעום הרים
שובבים מהר
אל־גבעה הלכו שכחו
רבצם׃
|
|
7 | כל־מוצאיהם אכלום
וצריהם אמרו לא
נאשם תחת אשר חטאו
ליהוה נוה־ צדק
ומקוה אבותיהם
יהוה׃
|
|
8 | נדו מתוך בבל
ומארץ כשדים יצאו
והיו כעתודים
לפני־צאן׃
|
|
9 | כי הנה אנכי מעיר
ומעלה על־בבל
קהל־גוים גדלים
מארץ צפון וערכו
לה משם תלכד חציו
כגבור משכיל לא
ישוב ריקם׃
|
|
10 | והיתה כשדים לשלל
כל־שלליה ישבעו
נאם־יהוה׃
|
|
11 | כי תשמחי כי תעלזי
שסי נחלתי כי
תפושי כעגלה דשה
ותצהלי כאברים׃
|
|
12 | בושה אמכם מאד
חפרה יולדתכם הנה
אחרית גוים מדבר
ציה וערבה׃
|
|
13 | מקצף יהוה לא תשב
והיתה שממה כלה כל
עבר על־בבל ישם
וישרק על־
כל־מכותיה׃
|
|
14 | ערכו על־בבל סביב
כל־דרכי קשת ידו
אליה אל־תחמלו
אל־חץ כי ליהוה
חטאה׃
|
|
15 | הריעו עליה סביב
נתנה ידה נפלו
אשויתיה נהרסו
חומותיה כי נקמת
יהוה היא הנקמו בה
כאשר עשתה עשו־לה׃
|
|
16 | כרתו זורע מבבל
ותפש מגל בעת קציר
מפני חרב היונה
איש אל־עמו יפנו
ואיש לארצו ינסו׃
|
|
17 | שה פזורה ישראל
אריות הדיחו
הראשון אכלו מלך
אשור וזה האחרון
עצמו נבוכדראצר
מלך בבל׃
|
|
18 | לכן כה־אמר יהוה
צבאות אלהי ישראל
הנני פקד אל־מלך
בבל ואל־ ארצו
כאשר פקדתי אל־מלך
אשור׃
|
|
19 | ושבבתי את־ישראל
אל־נוהו ורעה
הכרמל והבשן ובהר
אפרים והגלעד תשבע
נפשו׃
|
|
20 | בימים ההם ובעת
ההיא נאם־יהוה
יבקש את־עון ישראל
ואיננו ואת־ חטאת
יהודה ולא תמצאינה
כי אסלח לאשר
אשאיר׃
|
|
21 | על־הארץ מרתים עלה
עליה ואל־יושבי
פקוד חרב והחרם
אחריהם נאם־ יהוה
ועשה ככל אשר
צויתיך׃
|
|
22 | קול מלחמה בארץ
ושבר גדול׃
|
|
23 | איך נגדע וישבר
פטיש כל־הארץ איך
היתה לשמה בבל
בגוים׃
|
|
24 | יקשתי לך
וגם־נלכדת בבל ואת
לא ידעת נמצאת
וגם־נתפשת כי
ביהוה התגרית׃
|
|
25 | פתח יהוה את־אוצרו
ויוצא את־כלי זעמו
כי־מלאכה היא
לאדני יהוה צבאות
בארץ כשדים׃
|
|
26 | באו־לה מקץ פתחו
מאבסיה סלוה
כמו־ערמים
והחרימוה
אל־תהי־לה שארית׃
|
|
27 | חרבו כל־פריה ירדו
לטבח הוי עליהם
כי־בא יומם עת
פקדתם׃
|
|
28 | קול נסים ופלטים
מארץ בבל להגיד
בציון את־נקמת
יהוה אלהינו נקמת
היכלו׃
|
|
29 | השמיעו אל־בבל
רבים כל־דרכי קשת
חנו עליה סביב
אל־יהי־ פליטה
שלמו־לה כפעלה ככל
אשר עשתה עשו־לה
כי אל־יהוה זדה
אל־קדוש ישראל׃
|
|
30 | לכן יפלו בחוריה
ברחבתיה וכל־אנשי
מלחמתה ידמו ביום
ההוא נאם־ יהוה׃
|
|
31 | הנני אליך זדון
נאם־אדני יהוה
צבאות כי בא יומך
עת פקדתיך׃
|
|
32 | וכשל זדון ונפל
ואין לו מקים
והצתי אש בעריו
ואכלה כל־סביבתיו׃
|
|
33 | כה אמר יהוה צבאות
עשוקים בני־ישראל
ובני־יהודה יחדו
וכל־שביהם החזיקו
בם מאנו שלחם׃
|
|
34 | גאלם חזק יהוה
צבאות שמו ריב
יריב את־ריבם למען
הרגיע את־הארץ
והרגיז לישבי בבל׃
|
|
35 | חרב על־כשדים
נאם־יהוה ואל־ישבי
בבל ואל־שריה
ואל־חכמיה׃
|
|
36 | חרב אל־הבדים
ונאלו חרב
אל־גבוריה וחתו׃
|
|
37 | חרב אל־סוסיו
ואל־רכבו
ואל־כל־הערב אשר
בתוכה והיו לנשים
חרב אל־אוצרתיה
ובזזו׃
|
|
38 | חרב אל־מימיה
ויבשו כי ארץ
פסלים היא ובאימים
יתהללו׃
|
|
39 | לכן ישבו ציים
את־איים וישבו בה
בנות יענה ולא־תשב
עוד לנצח ולא
תשכון עד־דור
ודור׃
|
|
40 | כמהפכת אלהים
את־סדם ואת־עמרה
ואת־שכניה
נאם־יהוה לא־ישב
שם איש ולא־יגור
בה בן־אדם׃
|
|
41 | הנה עם בא מצפון
וגוי גדול ומלכים
רבים יערו
מירכתי־ארץ׃
|
|
42 | קשת וכידן יחזיקו
אכזרי המה ולא
ירחמו קולם כים
יהמה ועל־סוסים
ירכבו ערוך כאיש
למלחמה עליך
בת־בבל׃
|
|
43 | שמע מלך־בבל
את־שמעם ורפו ידיו
צרה החזיקתהו חיל
כיולדה׃
|
|
44 | הנה כאריה יעלה
מגאון הירדן
אל־נוה איתן
כי־ארגעה ארוצם
מעליה ומי בחור
אליה אפקד כי מי
כמוני ומי יועדני
ומי־זה רעה אשר
יעמד לפני׃
|
|
45 | לכן שמעו עצת־יהוה
אשר יעץ אל־בבל
ומחשבותיו אשר חשב
אל־ארץ כשדים
אם־לא יסחבום
צעירי הצאן אם־לא
ישים עליהם נוה׃
|
|
46 | מקול נתפשה בבל
נרעשה הארץ וזעקה
בגוים נשמע׃
|
|