| Chapter 4 |
1 | איכה יועם זהב
ישנא הכתם הטוב
תשתפכנה אבני־קדש
בראש כל־חוצות׃
|
|
2 | בני ציון היקרים
המסלאים בפז איכה
נחשבו לנבלי־חרש
מעשה ידי יוצר׃
|
|
3 | גם־תנין חלצו שד
היניקו גוריהן
בת־עמי לאכזר כי
ענים במדבר׃
|
|
4 | דבק לשון יונק
אל־חכו בצמא
עוללים שאלו לחם
פרש אין להם׃
|
|
5 | האכלים למעדנים
נשמו בחוצות
האמנים עלי תולע
חבקו אשפתות׃
|
|
6 | ויגדל עון בת־עמי
מחטאת סדם ההפוכה
כמו־רגע ולא־חלו
בה ידים׃
|
|
7 | זכו נזיריה משלג
צחו מחלב אדמו עצם
מפנינים ספיר
גזרתם׃
|
|
8 | חשך משחור תארם לא
נכרו בחוצות צפד
עורם על־עצמם יבש
היה כעץ׃
|
|
9 | טובים היו
חללי־חרב מחללי
רעב שהם יזובו
מדקרים מתנובת
שדי׃
|
|
10 | ידי נשים רחמניות
בשלו ילדיהן היו
לברות למו בשבר
בת־עמי׃
|
|
11 | כלה יהוה את־חמתו
שפך חרון אפו
ויצת־אש בציון
ותאכל יסודתיה׃
|
|
12 | לא האמינו
מלכי־ארץ וכל ישבי
תבל כי יבא צר
ואויב בשערי
ירושלם׃
|
|
13 | מחטאת נביאיה
עונות כהניה
השפכים בקרבה דם
צדיקים׃
|
|
14 | נעו עורים בחוצות
נגאלו בדם בלא
יוכלו יגעו
בלבשיהם׃
|
|
15 | סורו טמא קראו למו
סורו סורו אל־תגעו
כי נצו גם־נעו
אמרו בגוים לא
יוסיפו לגור׃
|
|
16 | פני יהוה חלקם לא
יוסיף להביטם פני
כהנים לא נשאו
זקנים לא חננו׃
|
|
17 | עודינה תכלינה
עינינו אל־עזרתנו
הבל בצפיתנו צפינו
אל־גוי לא יושע׃
|
|
18 | צדו צעדינו מלכת
ברחבתינו קרב
קצינו מלאו ימינו
כי־בא קצינו׃
|
|
19 | קלים היו רדפינו
מנשרי שמים
על־ההרים דלקנו
במדבר ארבו לנו׃
|
|
20 | רוח אפינו משיח
יהוה נלכד
בשחיתותם אשר
אמרנו בצלו נחיה
בגוים׃
|
|
21 | שישי ושמחי
בת־אדום יושבתי
בארץ עוץ גם־עליך
תעבר־כוס תשכרי
ותתערי׃
|
|
22 | תם־עונך בת־ציון
לא יוסיף להגלותך
פקד עונך בת־אדום
גלה על־ חטאתיך׃
|
|