| Chapter 17 |
1 | |
2 | בן־אדם חוד חידה
ומשל משל אל־בית
ישראל׃
|
|
3 | ואמרת כה־אמר אדני
יהוה הנשר הגדול
גדול הכנפים ארך
האבר מלא הנוצה
אשר־לו הרקמה בא
אל־הלבנון ויקח
את־צמרת הארז׃
|
|
4 | את ראש יניקותיו
קטף ויביאהו
אל־ארץ כנען בעיר
רכלים שמו׃
|
|
5 | ויקח מזרע הארץ
ויתנהו בשדה־זרע
קח על־מים רבים
צפצפה שמו׃
|
|
6 | ויצמח ויהי לגפן
סרחת שפלת קומה
לפנות דליותיו
אליו ושרשיו תחתיו
יהיו ותהי לגפן
ותעש בדים ותשלח
פארות׃
|
|
7 | ויהי נשר־אחד גדול
גדול כנפים
ורב־נוצה והנה
הגפן הזאת כפנה
שרשיה עליו
ודליותיו שלחה־לו
להשקות אותה
מערגות מטעה׃
|
|
8 | אל־שדה טוב אל־מים
רבים היא שתולה
לעשות ענף ולשאת
פרי להיות לגפן
אדרת׃
|
|
9 | אמר כה אמר אדני
יהוה תצלח הלוא
את־שרשיה ינתק
ואת־פריה יקוסס
ויבש כל־טרפי צמחה
תיבש ולא־בזרע
גדולה ובעם־רב
למשאות אותה
משרשיה׃
|
|
10 | והנה שתולה התצלח
הלוא כגעת בה רוח
הקדים תיבש יבש
על־ערגת צמחה
תיבש׃
|
|
11 | |
12 | אמר־נא לבית המרי
הלא ידעתם מה־אלה
אמר הנה־בא
מלך־בבל ירושלם
ויקח את־מלכה
ואת־שריה ויבא
אותם אליו בבלה׃
|
|
13 | ויקח מזרע המלוכה
ויכרת אתו ברית
ויבא אתו באלה
ואת־אילי הארץ
לקח׃
|
|
14 | להיות ממלכה שפלה
לבלתי התנשא לשמר
את־בריתו לעמדה׃
|
|
15 | וימרד־בו לשלח
מלאכיו מצרים
לתת־לו סוסים
ועם־רב היצלח
הימלט העשה אלה
והפר ברית ונמלט׃
|
|
16 | חי־אני נאם אדני
יהוה אם־לא במקום
המלך הממליך אתו
אשר בזה את־ אלתו
ואשר הפר את־בריתו
אתו בתוך־בבל
ימות׃
|
|
17 | ולא בחיל גדול
ובקהל רב יעשה
אותו פרעה במלחמה
בשפך סללה ובבנות
דיק להכרית נפשות
רבות׃
|
|
18 | ובזה אלה להפר
ברית והנה נתן ידו
וכל־אלה עשה לא
ימלט׃
|
|
19 | לכן כה־אמר אדני
יהוה חי־אני אם־לא
אלתי אשר בזה
ובריתי אשר הפיר
ונתתיו בראשו׃
|
|
20 | ופרשתי עליו רשתי
ונתפש במצודתי
והביאותיהו בבלה
ונשפטתי אתו שם
מעלו אשר מעל־בי׃
|
|
21 | ואת כל־מברחו
בכל־אגפיו בחרב
יפלו והנשארים
לכל־רוח יפרשו
וידעתם כי אני
יהוה דברתי׃
|
|
22 | כה אמר אדני יהוה
ולקחתי אני מצמרת
הארז הרמה ונתתי
מראש ינקותיו רך
אקטף ושתלתי אני
על הר־גבה ותלול׃
|
|
23 | בהר מרום ישראל
אשתלנו ונשא ענף
ועשה פרי והיה
לארז אדיר ושכנו
תחתיו כל צפור
כל־כנף בצל
דליותיו תשכנה׃
|
|
24 | וידעו כל־עצי השדה
כי אני יהוה
השפלתי עץ גבה
הגבהתי עץ שפל
הובשתי עץ לח
והפרחתי עץ יבש
אני יהוה דברתי
ועשיתי׃
|
|